פסק-דין בתיק תא"מ 6236-05-10

1.         בפני תביעה כספית בסכום של 8,011 ש"ח, אשר הוגשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ. לטענת התובעת- חברה העוסקת בייצור ומכירה של ריהוט ביתי, נותרה לנתבעת, לה סופקו פרטי ריהוט שונים, יתרת חוב בסכום הנתבע. התובעת צרפה חשבוניות, תעודות משלוח וכרטסת הנהלת החשבונות המצביעה לטענתה, על החוב הנתבע.

2.         בהתאם להחלטה מיום 24.11.10, קיבלה הנתבעת רשות להתגונן וזאת בהתייחס לטענתה כי פרעה את החוב הנתבע באמצעות: שיק דחוי ליום 10.11.09 על סך 3,400 ש"ח אשר נרשם לפקודת התובעת ועליו חתימתה וכן באמצעות החזר שולחן ו- 6 כיסאות אשר הוחזרו לתובעת ביום 28.12.08, בשווי של 3,400 ש"ח. כן נטען, כי סוכם עם סוכן התובעת בשם גיא, כי מגיעים לנתבעת זיכויים והחזרת פינת אוכל שטרם  התקבלה, בסכום של מעל 1,000 ש"ח. לאור האמור, טענה הנתבעת כי לא נותרה יתרת חוב לתובעת.

דיון :

3.         תביעה זו מתבררת בהליך של סדר דין מהיר, ובהתאם לתקנה  214 טז' (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, ינומק פסק דין זה בתמציתיות.

4.         הנתבעת לא הכחישה כי קיבלה את הסחורה נשוא החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו, אלא שלטענתה פרעה את החוב. משכך, המדובר בטענת פרעתי שהינה טענה מסוג הודאה והדחה, אשר הנטל להוכיחה מוטל על הטוען אותה.

5.         לאחר עיון בעדויות ובמסמכים שצורפו, שוכנעתי כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה להצביע כי פרעה סכום של 3,400 ש"ח בלבד, מתוך הסכום הנתבע, הוא הסכום נשוא הסחורה אשר הנתבעת טענה , כי הוחזרה.

6.         על פי תעודת משלוח מס' 0111, נרשם במפורש כי הוחזרו לתובעת שולחן ו- 6 כיסאות. התובעת לא הכחישה כי הסחורה הנ"ל אכן הוחזרה, אלא שלטענתה, הנתבעת כבר זוכתה בסכום זה, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה. תעודת המשלוח על פיה הוחזרה הסחורה לתובעת הינה מיום 28.12.08. טענת התובעת כי הנתבעת כבר קיבלה זיכוי בגין הסחורה שהוחזרה, לא נסמכה על תעודת זיכוי, אלא על רישום בכרטסת הנה"ח המצביעה על זיכוי מיום 21.9.08, דהיינו, 3 חודשים קודם להחזרת הסחורה. הטענה כאילו הנתבעת זוכתה 3 חודשים, עוד בטרם החזירה את הסחורה, אינה הגיונית. הסבר המצהיר מטעם התובעת, כאילו הזיכוי בכרטסת נרשם כבר בעת שהלקוח מודיע על ההחזר, אף הוא אינו הסבר סביר שכן לא רק שלא הוכח שהנתבעת הודיעה על ההחזר כבר ב- 9/08, הרי גם אין כל הגיון כלכלי כי ספק יבצע זיכוי עוד בטרם קיבל את הסחורה בחזרה בפועל.

            זאת ועוד, המצהיר טען בחקירתו כי מיד כשהוא מקבל הודעה מלקוח על ביטול עסקה, הוא מוציא חשבונית זיכוי. כאמור, במקרה זה הודה המצהיר שאין בידו תעודת זיכוי.

            התובעת טענה, כי שווי הסחורה שהוחזרה אינו כנטען, שכן לא נראה חיוב בסכום של 3,400 ש"ח עובר להחזרת הסחורה. אין לקבל טענה זו, שכן בהחלט ייתכן כי סחורה מסוג ריהוט תוחזר מספר חודשים לאחר שסופקה ולאחר שיצא החיוב בגינה, בעוד שכרטסת הנה"ח שצורפה מתייחסת רק לתקופה החל מ- 16.6.08. לכן, ייתכן שסכום החיוב הופיע עוד בתקופה שקדמה לזו הנראית בכרטסת שצורפה.

הסכום הנטען ביחס להחזר שולחן ו- 6 כיסאות הינו סביר, וזאת לאור בחינת החשבוניות שצורפו לתביעה והמעידות על שווי דומה לסחורה מסוג זה (ראה לדוגמא חשבוניות 330 ,511, המתייחסות לשולחן ו- 6 כיסאות במחיר של 3,400 ש"ח ואף חשבונית 65 המתייחסת לשולחן ו- 4 כיסאות בסכום של 3,150 ש"ח) מכאן שאכן סביר כי שווי השולחן ו- 6 כיסאות שהוחזרו, עמד על הסכום שנטען.

            מכל מקום, משהוכח כי ב- 12/08 הוחזרה לתובעת סחורה מסוג שולחן ו- 6 כיסאות ומשהתובעת לא הצליחה להצביע על זיכוי כלשהוא בגין החזרת סחורה לאחר תקופה זו, אני מקבלת טענת הנתבעת כי פרעה את הסכום הנטען.

            עוד אוסיף, כי אמנם התובעת הציגה כרטסת הנהלת חשבונות לעניין כל הסכום הנתבע (לרבות החוב בגין הסחורה שנטען כי הוחזרה). אולם, על פי הפסיקה, אין די בצירוף כרטסת הנהלת חשבונות וכדי שכרטסת זו תזכה למעמד של רשימה מוסדית, יש להוכיח את התנאים הנדרשים על פי פקודת הראיות, לעניין נקיטה באמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר המחשב. אין בעצם הצגת הכרטסת כדי לסמוך על הסכום המצוין בה, כראייה לאמיתות תוכנה (ראה ע"א 3491/04 תנובת השרון (1995) נ. זאב הולדר).

7.         יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי מגיע לה זיכוי בסכום של מעל 1,000 ש"ח, אשר טענה כי סוכם עליו עם הסוכן גיא. הנתבעת לא צרפה כל אסמכתא המצביעה על החזר סחורה נוספת, או כל ראיה אחרת המצביעה על זיכוי המגיע לה בסכום זה. גם טענתה בעניין זה כפי שהועלתה בכתב ההגנה ובתצהיר, נסמכה כולה על הודעתה כי תזמין להעיד את הסוכן עימו סוכם על הזיכוי. הסוכן לא הוזמן להעיד ומשכך לא הוכחה הטענה.

8.         גם הטענה כי סכום נוסף על סך 3,400 ש"ח נפרע באמצעות השיק אשר נמסר לסוכן גיא, לא הוכחה. התובעת הכחישה קבלת השיק וטענה כי העובד אשר לו נמסר השיק, כבר לא היה עובד שלה בעת מסירת השיק, והוא לא העביר לה את השיק. למרות שהתובעת הכחישה מפורשות קבלת השיק לידיה ומכאן  שהכחישה אף את טענת הנתבעת כי היא שהסבה  את השיק (במהלך הדיון עת הופנה המצהיר מטעם התובעת לחתימת ההיסב הנטענת, טען מפורשות כי המדובר בחתימה מזויפת), למרות כל זאת, ולמרות שהנתבעת הודיעה מפורשות, כי תזמין להעיד את אותו גיא, אשר נטען כי העביר השיק לתובעת, לא הוזמן אותו גיא להעיד.

            ההלכה היא, כי כאשר אמיתות חתימה שנויה במחלוקת, הנטל להוכיחה מוטל על זה הטוען כי אמיתית היא:

            " כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו..." (י. זוסמן דיני שטרות, מהדורה שישית בעמ' 50).

            המצהיר מטעם הנתבעת הודה, כי המשיך לעבוד עם אותו גיא ואף מהתצהיר ומההודעה כי הנתבעת תזמינו לעדות, עולה כי המדובר בעד המוכר לנתבעת. לא הוצגה כל סיבה לכך שהעד גיא, אשר לו נמסר השיק, והוא זה אשר גם חתום על הקבלה שצורפה לתצהיר התובעת, לא הוזמן להעיד.

ההנחה הפסוקה היא כי כאשר קיימת ראיה רלוונטית וצד נמנע מלהביאה מבלי לספק טעם משכנע לכך, המסקנה המתבקשת היא שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנימנע מהבאתו, ועל כן ההימנעות תומכת בגרסת הצד שכנגד (ראה ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ. סאטא).

            לו היה מוזמן אותו גיא להעיד, יכולה הייתה הנתבעת להוכיח טענתה, כי השיק הועבר לתובעת. לו היה מוזמן אותו גיא להעיד, יכולה הייתה הנתבעת להוכיח טענתה, כי הקבלה הוצאה ברשות התובעת ובניגוד לטענת התובעת, כי בעת שנמסר השיק והוצאה הקבלה, כבר לא היה גיא מורשה לפעול מטעמה. גיא לא הוזמן להעיד ולפיכך לא הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה המוטל עליה בעניין.